אתמול באימון בוקר המאמן לא הכיר אותי, זה לא קורה הרבה בקרוספיט כי כולם מכירים את כולם, אבל לא הייתי כמעט שנה בקרוספיט והגיעו מאמנים חדשים.
אז כשהצגתי את עצמי אמרתי לו את שמי ואז באותה נשימה אמרתי לו שאני אחרי לידה.
כי זה משהו חשוב להגיד למאמן שלא מכיר את ההיסטוריה שלך.
ואז, ברגע שאמרתי לו את זה עלה בי קול ביקורתי והתחלתי להגיד לעצמי בראש: ״מה אחרי לידה? את כבר 8 חודשים אחרי לידה! איזה אחרי לידה, את סתם לא באת להתאמן, מה אחרי לידה? זה לא תירוץ, כבר הגוף חזר לעצמו!״
ואז, עצרתי לנשום. וקול חמלתי ואוהב השתלט על השיח הזה.
ברור שאת אחרי לידה, זה לא משהו שמשתנה, את פיזית אחרי לידה.
הגוף שלך עבר לידה.
כן, הגוף יכול לחזור לחוזק שלו ואפילו יותר, אבל יש אמירה של ״לחזור לעצמי״ שממש לא עובדת לי.
לתפיסתי אין פה עניין של לחזור לעצמי, יש הכרות מחדש עם מי שאני, הכרות מהתחלה עם עצמי החדשה.
לחזור לעצמי לפני הלידה זה לחזור למישהי שלא קיימת עוד.
מישהי שלא היה לה את זואי בחיים, מישהי שאמנם ישנה יותר טוב והיה לה מלא זמן פנוי אבל זו מישהי אחרת שכבר לא רלוונטית עבורי ואני גם לא מעוניינת לחזור לשם.
לחזור לעצמי אומר גם לחזור למשקל לפני ההריון. וואלה, אני מתכננת לרדת הרבה מתחת למשקל ההוא. ולא כי אני חייבת או צריכה. אלא כי אני רוצה! רוצה לחיות אורח חיים בריא, רוצה להיות יותר קלילה. אין לזה שום קשר ללידה.
לחזור לעצמי אומר לחזור פנימה,
להקשיב ללב שלי.
אבל האמת היא שלרגע לא עזבתי.
לא הלכתי מעצמי באף רגע.
יש לי את עצמי כל הזמן.
כשאני עוצרת לנשום, כשאני מתקלחת,
כשאני שומעת מוזיקה או לוקחת את הלגימה הראשונה מקפה חם וטעים.
אין לי צורך לחזור לעצמי, כן, אני אחרי לידה גם 8 חודשים אחרי.
אני אני חדשה ומתחדשת, אני מכירה חלקים חדשים בי ומעמיקה הכרות עם חלקים שמתחדשים ומתפתחים.
וזה מרתק ומרגש, ומעייף וזו הדרך היחידה שאני בוחרת לחיות בה.
אז עזבו אתכן מלחזור לעצמכן או למי שהייתן, תקשיבו פנימה ותסתכלו קדימה,
זו הדרך שלי לפעול מתוך אהבה לעצמי 💛