בואו נעצור רגע ונקלוט יחד, עשר שנים.
עשר שנים שאני כותבת את הבלוג שלי.
לפני עשר שנים החלטתי שאני פותחת בלוג, שאני רוצה לשתף את חיי, שיש לי מה להגיד לעולם.
בהתחלה חשבתי שאני כותבת לעצמי ואז חשבתי שרק אמא שלי ואחותי קוראות ואז פתאום הייתה לי תגובה ראשונה מתחת לאיזה פוסט בבלוג (היי ציפי לוין)
ופתאום נכנסתי לראות את הסטטיסטיקה של הכניסות לבלוג וקלטתי שיש 1000 כניסות!
אני חושבת שהייתי קצת בשוק, לא האמנתי שהמקום החמוד הזה באינטרנט שפתחתי לעצמי, מעניין מישהו, לא האמנתי שזה שאני יושבת ומשוטטת ברחבי האינטרנט ומוצאת לי השראה על כל מיני נושאים מעניין עוד א-נשים.
לאט לאט, ממש לאט, אחרי שנה ומשהו פתאום התחילו להגיב לי יותר, והתחלתי להשקיע יותר בכתיבת התוכן.
תוכן, מי בכלל ידע שככה קוראים לזה.
אז התחלתי לראיין נשים שעוררות בי השראה, עשיתי הפקות אופנה, סיקרתי ירידים וביקורים בחנויות שוות ברחבי ת"א.
והתמדתי, בעיקר התמדתי.
כל חמישי היה לי מדור קבוע " חמישי טיפוגרפי" והוא היה המקום שלי לדבר על אותיות.
כל מה שקשור לטיפוגרפיה ולאהבה שלי לאותיות ולעיצוב באותיות היה שם.
לפעמים זה היה פוסט קצר עם פוסט טיפוגרפי שעורר בי השראה ולפעמים זה היה סיקור מקיף על מותג שכל המוצרים שלו הם עיצובים טיפוגרפיים מרהיבים.
בימים האחרונים, בזמן שאני עוברת על הבלוג הישן, קוראת קצת פוסטים מלפני שנים ומדפדפת בתמונות אני פתאום נזכרת בענבל הצעירה שרק סיימה את לימודי העיצוב והצילום, והיה לה את כל הזמן שבעולם לשוטט ברחבי האינטרנט והעיר הגדולה ולחפש השראה.
היה לי זמן על גבי זמן לצלם הפקות אופנה עם חברות, לעצב כל פוסט עם עשרות תמונות וגרפיקות ובעיקר, לשתף, מלא!
וכן, עלתה בי תחושת געגוע לזמן וההשראה שהייתי מוצאת בכל מיני אתרים ומקומות.
אבל גם עלתה בי תחושת גאווה, גאווה על הבחורה החרוצה שהייתי שהתמדתי בכתיבת 200 פוסטים בשנת 2010 למשל, או בצילום המיוחד שעשיתי כשראיתי שעברתי את 1000 הכניסות לבלוג!
שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושבת שהיום אני חרוצה יותר מתמיד. אני מנהלת עסק ביחד עם תינוקת מתוקה בבית, חריצות וניהול אנרגיה בתוך זמן מועט זהו שמי השני!
אבל משהו בזיכרון המתוק של הבלוגרית הצעירה שהייתי הזכיר לי מאיפה התחלתי, איפה הייתי מוצאת השראה ורעיונות.
איך הייתי מוצאת בלוג עיצוב חדש וחורשת עליו עד שהייתי מגיעה לפוסט הראשון בבלוג.
איך הייתי עוברת על כל הדרכת DIY של מרתה סטיוארט וקוראת כל ראיון עם בעלות עסקים מצליחות.
איך הייתי מגיעה לצלם חנויות קטנות ומטריפות ומפרגנת לבעלי עסקים קטנים.
זה מדהים כמה השתנתי בעשר שנים, כמובן שאישית אבל גם כבלוגרית.
משיתופים מקריים של צילומים הפכתי למישהי שכותבת תוכן מועיל שעוזר לנשים לחיות חיים שמחים.
מפוסטים קלילים של אותיות וטיפוגרפיה התקדמתי לשיתופים מאחורי כל קולקציה שאני משיקה וכל מוצר שיוצא לאור.
כשאני מסתכלת אחורה אני נדהמת מהמסע הזה,
אני מודה על היום הזה שפשוט החלטתי באומץ להתחיל ולשתף לעולם את מה שיש לי לומר!
ולרגל חגיגות בלוגולדת 10 קבלו את סיכום 10
(חלק מהפוסטים שמורים בבלוג הישן וחלק בבלוג החדש)
הפוסט שאני הכי אוהבת בבלוג?
טיפים לחיים שמחים יותר
הפוסט שאני הכי גאה בו?
כל הפוסטים שכתבתי אחרי הטיול לניו יורק ב2013, כמות ההשקעה בעיצוב התמונות, נקודות הציון המדויקות עם הרחובות הלינקים והגרפיקה היו ערך עצום למי שטסה לניו יורק בזמנו. (לימים חלק גדול מהדברים כבר לא רלוונטיים, בכל זאת, ניו יורק משתנה כל הזמן!)
המדור הכי ותיק בבלוג?
'חמישי טיפוגרפי' החזיק 139 פוסטים מלאים באהבה לאותיות!
הפוסט שהכי הצחיק אותי?
הפוסטים הראשונים בבלוג היו כל כך בוסריים שמצד אחד זה חמוד לקרוא אותי, מצד שני, למה העלתי פוסט עם כמה תמונות מגוגל? זה מצחיק אותי.
הפוסט שהכי הפתיע אותי?
חגגתי שנתיים רצופות של קרוספיט והיו לי כמה תובנות על זה כאן
השנה הכי מוצלחת בבלוג?
ב 2010 פירסמתי 199 פוסטים בשנה!!! זה המון!
הפוסט הכי פואטי?
לפעמים הצילומים שלי היו מעוררים בי השראה לכתוב גם שירה
הפוסט הכי כנה שלי?
ב-2012 הייתי רווקה תל אביבית שיותר מלחפש השראה, חיפשתי אהבה, לפעמים גם עצרתי לשתף על זה בפוסט כנה בבלוג.
הפוסט הכי כיפי שלי?
'10 סימנים שאת מכורה למוצרי נייר' הוא אחד הפוסטים הכיפים שכתבתי
הפוסט הראשון שלי--->כאן
וכמובן שזו הזדמנות מצוינת לכתוב לכן (ולכם) תודה שאתן כאן איתי.
תודה לכל מי שקוראת ועוקבת אחרי המסע שלי, תודה על התמיכה הוירטואלית וגם לפעמים האישית מאוד.
תודה על החיזוקים והפירגון התמידי!
בזכותכן אני חיה את החיים שאני רוצה לעצמי, חיים של צבע והשראה, חיים של יצירה, שיתוף ושמחה!
תודה!