לנשום כחול וירוק - חגיגות שנה למעבר שלנו לפרדס חנה - כרכור

לפני שנה בדיוק עברנו לכרכור

ומאז אני נושמת עמוק יותר!



לפני שנה בדיוק הכנסנו את כל תכולת הדירה שלנו ברמת -גן (על כל 2.5 החדרים שלה)

אני עם זואי הקטנה בתוך המנשא, ליאור מוודא עם המובילים שהכל נכנס וכולנו עם מסכות הזויות שלא ממש הבנו אז שהסגר הראשון מגיע בצעדי ענק!

וכך נכנסנו לדירת 5.5 חדרים עם מרפסת שהצילה אותנו כל סגר מחדש.


שנה לפני, בחודש שמיני עוד חיפשנו דירות ברמת גן, ראינו עשרות, באמת, ובכולן היינו צריכים להתפשר, פה מצב הדירה לא טוב, שם אין מספיק מקום לסטודיו, פה ליאור יעבוד בסלון וכאן לזואי יהיה חדר עם חלון קטן מידיי. ואני לא מדברת בכלל על מחירי הדירות במרכז.

ואז, זואי נולדה והיה לנו נעים וחמים בדירה הקטנה ברמת גן. אבל ידענו שלא נרצה ולא נוכל להישאר בה עוד הרבה זמן.

אז התחלנו לחשוב מחוץ לקופסא, יותר נכון, העזנו לחשוב מחוץ לגוש דן.


וזה לא היה קל עבורי.

הייתי תל אביבית 10 שנים.

גם אם מתוכן גרתי חמש שנים ברמת גן, מבחינתי אני תל אביבית.

חיה את העיר,

נושמת את הקצב המהיר.

מאוהבת בתל אביב.

תמיד אמרתי שעברתי לת״א כי היא הכי קרובה לניו יורק שיש כאן.

וזה היה מדויק עבורי, עד שזה כבר לא היה.

ולאט לאט זיהיתי איך הבניינים חונקים אותי.

ושאני צריכה קצת להאט, קצת לעצור,

לנשום עמוק, לראות כחול וירוק בעיניים.


שלא תבינו אותי לא נכון, המעבר מת״א לרמת-גן היה לי מאתגר, אז המעבר מרמת-גן לכרכור היה ממש צעד משנה חיים, והוא באמת שינה לנו את החיים.


ואז יום אחד החלטנו לנסוע לסיבוב בפרדס חנה- כרכור והדבר הראשון שראיתי היה כחול וירוק.

(וגגות רעפים כתומים שלגמרי עושים לי את זה, אבל זה סיפור אחר)

ומשהו בתוכי התעורר למראה כל הטבע הזה.

היו עוד הרבה מרכיבים למעבר לכאן, כמו חיי קהילה שמורגשת מהרגע הראשון.

(וזה גם בזכות נשות הבניין שעברנו אליו שהן נפלאות!) וגם כי פרדס חנה זה מעוז העצמאיות לדעתי, אז אני מכירה כאן הרבה נשים.

וגם, חינוך שהיה לנו סופר חשוב ומוטיב מרכזי בבחירת מקום המגורים.

בפרדס חנה - כרכור יש 4 גנים מונטסורים. וזה היה חשוב לנו מאוד.


אז עברה שנה, וכל יום אני מודה לנו שקיבלנו את ההחלטה האמיצה הזו.

כן, זה דרש הרבה אומץ להתרחק מהמרכז, להתרחק מרוב החברים שלנו, להתרחק מת״א שאנחנו כל כך אוהבים לבלות בה.

אבל כל בוקר כשאני יוצאת עם הקפה שלי למרפסת ומסתכלת מסביב, שומעת *רק* את הציפורים שיש כאן, אני לוקחת נשימה עמוקה ואומרת תודה.



תודה על האומץ לעבור לכרכור

תודה על הדירה המדהימה והמרווחת שלנו

תודה על המרפסת שזוכה להיות המקום האהוב עליי ביותר בבית.

אפילו לפני הסטודיו.

תודה על האפשרות לעבוד שנינו מהבית כשלכל אחד יש משרד פרטי ונעים.

תודה על האומץ להגדיל הוצאות בשכרדירה, ארנונה וכו׳ ולדעת שאנחנו מסוגלים וראויים לאיכות החיים הזו.


תודה על איכות החיים הזו!


תודה על החיים שיצרנו לעצמנו,

על השקט, על הקצב המדויק לנו, על האפשרות לצאת לטבע במרחק הליכה

ולצאת לבית קפה מגניב (כשמותר).

תודה על חברים חדשים וקהילה.

תודה שלקחנו את הסיכון הזה לעבור למקום חדש, (ועוד לא כתבתי מילה על לעבור בול על סגר ראשון בלי היכולת להסתובב ולהכיר את מקום מגוריי)

תודה על סיכונים מחושבים, שהשתלמו בגדול!

תודה שהעזנו!

תודה שהקשבנו לרחשי ליבנו!

תודה על כל הטוב שיש!


0 תגובות
האתר נבנה ועוצב ע"י ענבל גבור סטודיו © כל הזכויות שמורות  * אין לעשות שימוש בתמונות / סמלים / טקסט.