לנשום כחול וירוק - חגיגות שנה למעבר שלנו לפרדס חנה - כרכור

לפני שנה בדיוק עברנו לכרכור

ומאז אני נושמת עמוק יותר!



לפני שנה בדיוק הכנסנו את כל תכולת הדירה שלנו ברמת -גן (על כל 2.5 החדרים שלה)

אני עם זואי הקטנה בתוך המנשא, ליאור מוודא עם המובילים שהכל נכנס וכולנו עם מסכות הזויות שלא ממש הבנו אז שהסגר הראשון מגיע בצעדי ענק!

וכך נכנסנו לדירת 5.5 חדרים עם מרפסת שהצילה אותנו כל סגר מחדש.


שנה לפני, בחודש שמיני עוד חיפשנו דירות ברמת גן, ראינו עשרות, באמת, ובכולן היינו צריכים להתפשר, פה מצב הדירה לא טוב, שם אין מספיק מקום לסטודיו, פה ליאור יעבוד בסלון וכאן לזואי יהיה חדר עם חלון קטן מידיי. ואני לא מדברת בכלל על מחירי הדירות במרכז.

ואז, זואי נולדה והיה לנו נעים וחמים בדירה הקטנה ברמת גן. אבל ידענו שלא נרצה ולא נוכל להישאר בה עוד הרבה זמן.

אז התחלנו לחשוב מחוץ לקופסא, יותר נכון, העזנו לחשוב מחוץ לגוש דן.


וזה לא היה קל עבורי.

הייתי תל אביבית 10 שנים.

גם אם מתוכן גרתי חמש שנים ברמת גן, מבחינתי אני תל אביבית.

חיה את העיר,

נושמת את הקצב המהיר.

מאוהבת בתל אביב.

תמיד אמרתי שעברתי לת״א כי היא הכי קרובה לניו יורק שיש כאן.

וזה היה מדויק עבורי, עד שזה כבר לא היה.

ולאט לאט זיהיתי איך הבניינים חונקים אותי.

ושאני צריכה קצת להאט, קצת לעצור,

לנשום עמוק, לראות כחול וירוק בעיניים.


שלא תבינו אותי לא נכון, המעבר מת״א לרמת-גן היה לי מאתגר, אז המעבר מרמת-גן לכרכור היה ממש צעד משנה חיים, והוא באמת שינה לנו את החיים.


ואז יום אחד החלטנו לנסוע לסיבוב בפרדס חנה- כרכור והדבר הראשון שראיתי היה כחול וירוק.

(וגגות רעפים כתומים שלגמרי עושים לי את זה, אבל זה סיפור אחר)

ומשהו בתוכי התעורר למראה כל הטבע הזה.

היו עוד הרבה מרכיבים למעבר לכאן, כמו חיי קהילה שמורגשת מהרגע הראשון.

(וזה גם בזכות נשות הבניין שעברנו אליו שהן נפלאות!) וגם כי פרדס חנה זה